פסק-דין בתיק רע"צ 3236-10-12

1.         לפני בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (גב' עמית גולדשטיין לירן) מיום 9.9.12 ובה נדחתה בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת תגובה לבקשה לאישור 4 הסכמי מכר ביחס לשבעה עשר מגרשים בשפרעם של המבקשת. הבקשה האחרונה הוגשה לרשמת ההוצאה לפועל ע"י המשיב 2 שהתמנה ככונס נכסים למכירתם. 

הארכת המועד שנתבקשה ע"י המבקשת בלשכת ההוצאה לפועל לא הייתה מוגבלת בזמן אלא עתרה לארכה הנ"ל עד למתן החלטה בתביעה שהגישה לביהמ"ש המחוזי בנצרת. בהבהרה מאוחרת שהוגשה לתיק זה ציינה המבקשת כי הגם שביקשה ליתן לה הארכת מועד להגשת תגובתה לבקשת המשיבים , הרי הסעד שהתבקש הוא עיכוב  הליכי אישור המכר עד לבירור תביעתה הנ"ל .

רקע עובדתי

2.         המשיב 1 העמיד לפרעון יתרות אשראי של המבקשת -לקוחתו ונקט בהליכי מימוש של שעבודים שונים במסגרת תיק הוצאה לפועל שבו מונה המשיב 2 מיד עם פתיחת התיק ביום  4.9.06 ככונס נכסים.

3.         ביום 17.3.09 נחתם הסכם פשרה בין הצדדים להסדרת חובותיה של המבקשת, שאושר וקיבל תוקף של פס"ד הן ע"י ביהמ"ש המחוזי בנצרת ביום 1.4.09 והן ע"י רשם ההוצאה לפועל ביום 16.4.09 (להלן- הסכם הפשרה ) . הסכם זה קבע את סכום החוב ומנגנון הפירעון ועל פיו הליכי הגבייה לרבות הכינוס הוקפאו.

4.         לטענת המבקשת התחילה לגייס כספים הן על ידי מימוש חלק מהנכסים והן ממקורות אחרים ומכרה נכסים במחירים גבוהים. בהמשך צצו מחלוקות וביום 21.6.11 החליטו המשיבים להפר את הסכם הפשרה והגישו לרשם הודעה כי המבקשת הפרה את ההסכם והודיעו על ביטולו וחידוש ההליכים. המבקשת הגישה תגובה להודעה הנ"ל והתנגדה לאמור. רשם ההוצאה לפועל דחה את ההתנגדות וקבע כי הסמכות לקבוע אם ההסכם הופר או בוטל כדין אינה בסמכותו ואולם אינו נדרש לכך. על החלטה זו הוגש ערעור לבימ"ש השלום בהרצליה וטרם ניתנה החלטה.

5.         ביום 27.12.11 הגישה המבקשת בביהמ"ש המחוזי תל אביב תביעה לסעד הצהרתי וצו עשה ובה התבקש ביהמ"ש להצהיר כי אין תוקף להודעת הביטול של המשיבים וכן לתת צווי עשה לאכוף את המשך קיומו של הסכם הפשרה. עוד הוגשה בקשה לצו מניעה זמני ע"מ לאסור על המשיבים לבצע פעולות מימוש עד להכרעה וכן צו מניעה ארעי עד להכרעה בצו הזמני. בית המשפט נתן צו ארעי אך זה בוטל בשל חובה להפקדת ערבון בשיעור גבוה מאד (2 מיליון). בהמשך הגישו המשיבים במסגרת הערעור הנדון בביהמ"ש בהרצליה בקשה להעמדת ההליכים וביום 9.4.12 החליט ביהמ"ש לקבל את הבקשה ולעכב את הערעור.

לטענת המבקשת נאלצה לבחור בין שני ההליכים והייתה משוכנעת כי נכון להמשיך בהליך הערעור ולכן הגישה בקשה למחיקת התביעה בביהמ"ש המחוזי תל אביב. ברם, המשיבים נצלו את המצב והחלו במרוץ ליצירת עובדות בשטח טרם מתן פס"ד בערעור. כך פרסמו מודעות בעיתון למכירת חלקים מנכסי המבקשת. המבקשת התנגדה ופנתה למשיב 2 אך האחרון לא נענה לה.

6.         כמפורט ע"י המבקשת ,המשיב 2 המשיך לפעול בתיק ההוצאה לפועל והזמין 2 שומות לנכסים. בשומה מיום 16.7.12 של השמאי מר הרמן צוין כי שווי 17 המגרשים בשפרעם הינו 10,600,000 ש"ח.עם הגשת השומה הוציא המשיב 2 הזמנה למבקשת על הליך התמחרות בין המציעים ליום 25.7.12.

המבקשת פנתה לביטול ההתמחרות במכתב בו מנתה את הפגמים השונים בהליך כמו העובדה כי הסכם הפשרה לא בוטל ולכן אין סמכות למכירת הנכסים, קיימת בר"ע על החלטת הרשם המאפשרת המשך ההליכים, העדר ידוע המבקשת על הפרסום של ההזמנות להציע הצעות, אי ציון בפרסומי המשיב 2 את החלטת ביהמ"ש המחוזי לפיה על מנת להמשיך בהליכי הכינוס עליו להמציא החלטה או פס"ד של בימ"ש מוסמך על ביטול הפשרה, כמו כן המשיב 2 לא ציין בפרסומים את קיומו של הערעור ואת ההשלכות האפשריות, לא העביר למבקשת את מסמכי המכרז ואת פרטי ההצעות שקבל ועוד.

7.         לטענת המבקשת למרות מכתבה לא פעל המשיב 2 לשנות דעתו ונציגי המבקשת הגיעו להתמחרות. גם בקשותיהם במהלך ההתמחרות לא נענו. בהתמחרות לא נכחו מציעים אלא הכל נעשה וירטואלית באמצעות דואר אלקטרוני כך שלא ניתן היה לזהות את המציעים באופן ראוי ועם הפיקוח המתאים. נציגי המבקשת עזבו בזעם את ההתמחרות והספיקו להקליט את שנעשה עד שלב זה. בו ביום שלח ב"כ המבקשת מכתב למשיב 2 בו העלה טענותיו.

8.         המשיב 2 הגיש ביום 1.8.12 בקשה לאישור 4 הסכמי מכר ביחס ל 17 המגרשים בלווי הטענה  כי התמורה שהושגה אצל המציעים עולה על המחיר שצוין בשומות שהוגשו.

9.         ביום 8.8.12 הגישה המבקשת תביעה לביהמ"ש המחוזי בנצרת למתן פס"ד הצהרתי לפיו קיימה את התחייבויותיה על פי הסכם הפשרה ולכן יש לסגור את תיק ההוצאה לפועל. בהמשך נדרשה המבקשת ע"י הרשמת להגשת תגובתה לבקשת המשיב 2 לאישור המכר.

בתגובתה ביקשה המבקשת הארכת מועד להגשת תגובה לבקשת המשיב 2 עד להכרעה בתביעתה שהוגשה לביהמ"ש המחוזי בנצרת. לאחר תגובת המשיבים לבקשה זו אשר הוגשה ביום 9.9.12 דחתה הרשמת את בקשת המבקשת בקביעתה כי מדובר למעשה בצו להשהיית הליכי הכינוס עד השלמת הליכי התובענה האזרחית והחלטה בעניין דומה כבר ניתנה  לרבות בביהמ"ש המחוזי בת"א על פיה רשאי הכונס להמשיך את הליכי הכינוס.

טענות הצדדים

10.        המבקשת פרטה בבקשתה נימוקים לגופו של העיכוב המבוקש ולגופם של ההליכים שהתנהלו בתיק ההוצל"פ .

לטענתה קיימת הצדקה עניינית להארכת המועד עד למתן החלטת ביהמ"ש המחוזי בנצרת הואיל והליך מכירת המגרשים מבוצע בהסתמך על הפרת הסכם הפשרה על ידי המבקשת בעוד שלטענתה עמדה בו ויש לסגור את תיק ההוצל"פ כנגדה. 

בנוסף, לטענתה אין מקום לאשר את המכר כיון שלא עמד המשיב 2 בתנאי חוק ותקנות ההוצל"פ - כמו הכנת שומה לנכס, העברת השומה לחייב, מתן זכות לחייב לחלוק על השומה ולהמציא שומה נגדית, פרסום מועדות המזמינות את הציבור להגשת הצעות, קביעת מועד להגשת ההצעות וקביעת כללים להצעות כמו  צירוף עירבון לא פחות מ 10% מהסכום המוצע, זימון המציעים להתמחרות ,מסירת הודעה למבקשת, והשלמת עירבון ל 10% מההצעה הגבוהה ביותר.

עוד נטען כי ממילא חלק גדול מהמגרשים אינו נכלל בצו הכינוס ,אינם משועבדים למשיב 1 ואין זכות למשיב 2 למוכרם. כמו כן המשיב 2 התעלם מקביעת ביהמ"ש המחוזי בחיפה מיום 9.6.11 בבקשתו להעביר לידיו כספים מצד ג' בטענה שהסכם הפשרה בטל. בית המשפט הנ"ל דחה את הבקשה וקבע כי אם לכונס תביעה כספית עליו להגיש תביעה אזרחית לבית המשפט המוסמך וזאת לאחר שלא הוכח שצו הכינוס עומד בעינו לאחר הפשרה.